התצוגה הווירטואלית לכבוד יום הולדתו של חיים גורי

חיים גורי נולד בכ״ט בתשרי תרפ״ד, 9 באוקטובר 1923 בתל־אביב להוריו גילה וישראל גורפינקל, שעלו ארצה מרוסיה ב־1919 באונייה ״רוסלאן״. בית ההורים היה טבעוני (ממייסדי המושב אמירים), סגפני, משכיל ואידיאולוגי, מסור לערכי הסוציאליזם והמפעל הציוני. האב היה פעיל ציבור ואף כיהן כחבר כנסת מטעם מפא״י וכיו״ר ועדת הכספים בכנסות הראשונות.
חיים גורי למד ב״בית החינוך לילדי עובדים״ בתל־אביב, בגיל שתים־עשרה עבר לחברת הילדים בקיבוץ בית אלפא וב־1941 סיים את בית הספר החקלאי ״כדורי״. בקיץ 1941 התנדב לפלמ״ח, ובמאי 1947 יצא בשליחות ״ההגנה״ לאירופה ופעל בהונגריה, באוסטריה ובצ׳כוסלובקיה. בצ׳כוסלובקיה פיקד מטעם צה״ל על קורס הצנחנים הראשון. באוגוסט 1948 חזר ארצה, לחם כסגן מפקד פלוגה בחטיבת הנגב והשתתף בכיבוש אילת. אחרי שחרורו ב־1950 למד באוניברסיטה העברית בירושלים ספרות עברית, פילוסופיה וצרפתית. ב־1952 סיים את לימודי התואר הראשון, זכה במלגת השתלמות בספרות צרפתית ולמד שנה אחת בסורבון בפריז. עם שובו ארצה השתקע עם משפחתו בירושלים, שם הוא התגורר עד למותו.
    במלחמת ששת הימים השתתף כמ״פ במילואים בקרב על ירושלים, ובמלחמת יום הכיפורים היה קצין חינוך לוחם בעוצבת השריון בסיני. לאחר מלחמת ששת הימים היה ממקימי ״התנועה למען ארץ ישראל השלמה״ (ספטמבר 1967), ליווה באהדה את ההתנחלויות הראשונות בגדה המערבית והיה מעורב באופן פעיל בפשרה בסבסטיה בין אנשי גוש אמונים לממשלה. בשנות השמונים שינה את עמדותיו הפוליטיות וחזר בו מתמיכתו במתנחלים ובמלחמת לבנון. היה ממקימי תנועת ״הדרך השלישית״ (1994), אך התנגד להפיכתה למפלגה ופרש ממנה.
    יצירתו כוללת שירים, יצירות בפרוזה, כתבות עיתונאיות, מסות, סרטים ותרגומים. היה בעל טור בעיתון למרחב מ־1954, שאותו המשיך לכתוב גם אחרי האיחוד עם עיתון דבר (1971) ועד פרישתו לגמלאות ב־1988. על מאמריו בעיתונות חתם גם בשמות העט חגור וח־גי.
    שירו הראשון, ״מסע יום״, התפרסם בדף הספרותי של משמר באוקטובר 1945. ב־1949 הופיע ספרו הראשון, פרחי אש (ספרית פועלים), שהיה לספר הפופולרי ביותר של ספרות המלחמה ושלושת אלפי עותקיו אזלו במהירות. השירים ״הנה מוטלות גופותינו״ ו״תפילה״ והפזמונים ״באב אל ואד״ ו״הרעות״ הפכו לחלק בלתי נפרד מתרבות האבל והזיכרון הישראלית. ביפי תוארו, בביוגרפיה שלו ובהיותו איש ספר ואיש מלחמה נחשב גורי למשורר המייצג של דורו, ושיריו נכללו באנתולוגיה דור בארץ (1958).
    שלושת פרקי פרחי אש (במהדורתו הראשונה מ־1949; המהדורה השנייה הופיעה רק ב־1961) מציגים שלושה מרכיבי יסוד שיחזרו ויופיעו בכל יצירותיו: ״שדרת היסמין״, שירת וידוי אישית שעיקרה שירת אהבה; ״עוף הנדודים״, רשמי שליחותו לאירופה החרבה לאחר המלחמה והלם המפגש עם שארית הפלֵטה; ו״שירים מתוך ילקוט הצד״, שירת המקום הארץ־ישראלי וחוויות המלחמה. הספר מציג דובר ששירתו נובעת מחוויותיו האישיות, אך הוא גם ״צופה לבית ישראל״, מגשים חזון הגאולה של אבותיו מתוך הזדהות עמוקה עם המפעל הציוני. השירים ביטאו את אימת המלחמה והמוות לצד התקווה לגאולה. מוטיב מרכזי הוא ההליכה: הדובר נמצא בתנועה מתמדת במרחב, בארץ או בנכר, אך בניגוד לדמות ההלך הסמלית של אלתרמן, הנודד בשירת גורי נטוע תמיד בתוך סיפורו הקונקרטי־ביוגרפי. בשירתו המאוחרת יהפכו מסעות חיי המשורר למסעות נפש פנימיים. ספרו השני, עד עלות השחר (1950), מתעד את הקרבות לשחרור הנגב ונכלל בו מחזור השירים ״כלולות״, המתאר את כיבוש הארץ כמעשה כלולות בין הלוחמים לאדמה. השילוב בין אהבת הארץ לאהבת אישה חוזר ומופיע לאורך שירתו. מבחינה סגנונית ניכרות בשירתו המוקדמת השפעות הנוסח המודרניסטי של שלונסקי ואלתרמן, ובהן הריתמוס הסדיר, החריזה המגוונת, לשון פיגורטיבית מפתיעה ופאתוס.
    שינוי פניה של החברה הישראלית לאחר המלחמה, הופעת משוררי ״דור המדינה״ והביקורת החריפה של נתן זך על שירי חותם (1954) חוללו מפנה בשירתו. ספרו שושנת רוחות (1960) מאופיין בלשון מונמכת, בריתמוס חופשי ובמטפורות הלקוחות מחומרי המציאות הקרובה, כשהפאתוס הומר באירוניה. במקום חוויית השייכות לחבורה וההזדהות עם ערכיה מופיע הרצון להיות ״אחד״ ולחיות את החיים הפרטיים. כמו אודיסאוס שב הדובר בשירת גורי אל ביתו ומגלה ״אנשים שדיברו יוונית אחרת״.
    לאחר שושנת רוחות התפתחו שלושת נושאי היסוד המאפיינים את יצירתו במגוון סוגים וצורות. תחושת האשמה של בן הארץ, שאיחר להגיע אל אחיו הרחוקים בגולה, הביאה לסיקור אינטנסיבי של משפט אייכמן ברשימות עיתונאיות שקובצו אחר כך בספר מול תא הזכוכית (1962). ההתרחשות באולם המשפט מתוארת בספר מזווית הראייה של בן הארץ המתאמץ להבין את הזוועה הנחשפת לעיניו ולבטא את שלא יתואר במילים. לספר היה תפקיד מרכזי בעיצוב ושיקוף השינוי שחל בחברה הישראלית ביחסה לגולה ולשארית הפלטה בעקבות המשפט. השילוב של עדות, תיעוד ועיסוק בבעיות השעה עם כתיבה אישית ופיוטית מאפיין את כל רשימותיו העיתונאיות. אחריו נכתבה הנובלה עסקת השוקולד (1965) המתארת שני ניצולים השבים לעירם לאחר המלחמה, האחד איש רוח שאינו יכול להשתחרר מזיכרונות העבר, ואילו חברו מבקש בתחבולות ובאשליות לשוב לחיים ולהשיב את מה שאבד. בשנים 1974–1983 עמד בראש הצוות שיצר את טרילוגיית הסרטים התיעודית־היסטורית על השואה, החל בעליית הנאצים לשלטון ועד להשמדה, למרד, לבריחה ולהעפלה: המכה השמונים ואחת, פני המרד והים האחרון.

כאן ניתן לצפות בסרטון "חיים גורי: מאמין בעתידו של עם ישראל".

 תוכלו לעיין בספריו של חיים גורי, המצויים באוספנו.