המלחמה והעתיד

תקציר:
"אני מאמין, גבירותי ורבותי, שמתוך הסבל והמאבק של תקופת המעבר הקשה שלנו, יגיח עניין חדש לגמרי ורגשי יותר באנושות ובגורלה, במעמדה המיוחד בין עולמות הטבע והאינטלקט, במסתורין שלה ובייעודה, ויגיח דחף הומניסטי שגם כעת חי ופעיל במיטב הלבבות והמוחות. ההומניזם החדש הזה יישא אופי שונה, צבע וגוון שונים מאלה של תנועות קודמות מסוג זה. ההומניזם החדש הזה יהיה למוד סבל רב מכדי שיסתפק בנאיביות אופטימית ובתשוקה לראות את חיי האדם מבעד למשקפיים ורודים. הוא יהיה נטול מליצות. יהיה מודע לטרגדיה של חיי אנוש מבלי להניח למוּדעות זו לחבּל באומץ וברצון שלו. הוא לא יתנער מתכונותיו הדתיות, כי עם רעיון כבוד האדם וערך נפשו של האינדיבידואל, ההומניזם מתעלה לכדי רובד דתי. מושגים כמו חירות, אמת, צדק, שייכים לספֵרה טרנס-ביולוגית, לִתחום המוחלט, לַספֵרה הדתית. אופטימיות ופסימיות הן מילים ריקות לדידו של ההומניזם הזה. הן מבטלות זו את זו בַּנחישות לשמר את כבוד האדם, בנתיבי האהדה והחובה. נדמה לי שללא חמלה שכזאת בבסיס כל מחשבה ועשייה, בניית עולם טוב ומאושר יותר, עולם של קהילה שאנחנו מבקשים להשיג במאבק הנוכחי, לא תהיה אפשרית. הגנת התבונה מפני דם ויֵצר אין פירושה הערכת יתר של כוחה היצירתי. היצירתיות עצמה היא תחושה שמודרכת על ידי התבונה, היא אהבה פעילה לעד." -- מהכריכה האחורית.

עותקים