עיון 71 : חיים : כתב עת לפילוסופיה

עיון 71 : חיים : כתב עת לפילוסופיה

תקציר:
המושג ״חיים״, העומד במרכז הגיליון הנוכחי של עיון, מזמין אותנו, ברוח זו, לחשוב על הקיום האנושי כחלק מקשת רחבה והטרוגנית של צורות חיים לא אנושיות. צורות אלה לא רק מאתגרות את המעמד הפריווילגי של האנושי ביחס לחיים לא אנושיים (תפיסת האדם כנזר הבריאה), אלא גם מהוות תזכורת לרצפים המהותיים שקושרים את האנושי לגוף האורגני, לתנועתיות שלו ולתהליכי השינוי שחלים בו תמידית; ובפרט, מאירות את הקשרים בין התודעה האנושית המפותחת לאותה פתיחות ראשונית – שמתממשת בגְּרִיּוּת, ברגישות לגירויים – של האורגניזם לעולם, כמו גם מדגישות את קיומם של רצפים נוספים בין הדומם ובין החי בטבע) וכיום, באופן אנלוגי, בין הטכנולוגי לחי) ובין החי למת5. ‍ רצפים אלה לא היו זרים לראסל שלא במקרה קושר, כפי שראינו, את אפשרות קץ האנושות לקץ החיים בכללם.6 אך, מעבר לכך, בתחזיותיו מ־1950, ראסל עושה שימוש מובלע בהבחנה נוספת לגבי חיי המין האנושי שרלוונטית אף היא לענייננו. בעוד בתחזית הראשונה החיים האנושיים מופיעים רק דרך שאלת קיומם או אי־קיומם, הרי בשתי התחזיות הבאות מודגשת שאלת איכותם: לא רק אם יימשכו החיים העתידיים אלא מה יהיה צביונם. וכך, ההבחנה שנפתחת כאן היא בין ״להיות בחיים״ ל״לחיות״ במובן אקטיבי והעשיר של המילה, בין הינתנות החיים כמאפיין מהותי של היצור האורגני לבין חיים כהתהוות אנושית שדורשת הבניה ועיצוב מהרמה הפרטית ועד זו הציבורית והפוליטית. האם הברבריות תשתלט על חיינו, כפי שראסל צופה? האם, כדבריו, נוכל להיחלץ מברבריזם רק במחיר שיעבוד לשלטון ריכוזי ופיקוח רב עוצמה? מה בין חיי נתינים לחיים חופשיים וראויים, והאם, או היכן, מצוי קנה מידה לאלה האחרונים? ובאותה הנשימה, מה מקומם של חיים פילוסופיים, חיי עיון, במציאות העכשווית? שאלות אלה מהדהדות בצורות שונות בגיליון הנוכחי של עיון, אביב 2023; והן מקבלות משנה תוקף בעת הזו, בעיצומו של משבר חוקתי ומשטרי, המאיים על אושיות הדמוקרטיה הישראלית, משבר שעדיין איננו יודעים כיצד יסתיים. ‍ בעת הזו, יש לזכור כי המחשבה הפילוסופית, שאומנם לא תמיד מגיבה לקצב המיידי והאקטואלי של התרחשויות השעה, אינה מנוגדת ואף אינה חיצונית לעולם ההתרחשות והמעשה, אלא מהווה כוח פעיל בתוך עולם החיים עצמם. הפילוסופיה היא אופן קיום המאפשר למחשבה החופשית להיות חלק מהחיים בדיוק בכך שהיא מבארת אותם, מעניקה להם מובן ומחפשת בתוכם אמת. חיי העיון והמחשבה הכרחיים בתקופה הנוכחית שבה כה קשה לשמר את ״החוש המשותף״ ואת אמות המידה הציבוריות של המובן, כשתעמולה אלימה, שנאה, אטימות ושקר מכרסמים בהדרגתיות ביכולותיה של השפה לשאת פשר בצוותא, לאפשר הסכמה, ולהתוות אופק של תקווה לחיים משותפים ראויים. פילוסופים ופילוסופיות לא דרשו מעולם ואף לא ידרשו את החופש לחשוב. המחשבה אינה זקוקה לאישור מאף משטר.

עותקים