עוד שעה אחת

תקציר:
המקום: פרוור של קהיר. הזמן: שנות השלושים עד שלהי שנות השבעים של המאה העשרים, ובייחוד תקופת שלטונם של הנשיאים גמאל עבד אל־נאצר ואנוור סאדאת. העלילה: קורותיהם של שלושה דורות במשפחה אחת על רקע שינויים פוליטיים, חברתיים וכלכליים מפליגים בהיסטוריה של מצרים. אהבות ושברונות לב, מאסרים ורדיפות ובית ישן אחד טעון שיפוץ, שבני הדור השלישי דוחקים בסבתם למכור כדי לדאוג לעתידם, מתערבבים באירועים סוערים בחיי העם והאומה: מהפכת הקצינים ב־1952, הלם התבוסה של 1967 והמלחמה ב־1973 שבה נפצע אחד הנכדים, ולבסוף שיחות קמפ דיוויד והסכם השלום עם ישראל, שבני הבית חלוקים ביניהם באשר לתועלת שהוא צופן בחובו. "עוד שעה אחת" הוא רומן משפחתי קומפקטי ובה בעת סיפור פוליטי־חברתי ספוג ביקורת: על מלחמות ומחירן הכבד; על המתח בין ערכים חילוניים לאמונות דתיות; על צעירים תועים, הנאנקים תחת עול הפרנסה ומחירי נדל"ן מאמירים ושוקלים פתרונות למצוקתם גם במגורים ועבודה מעבר לים; על מדינות המפרץ שבניהן נוהרים למצרים לעסקים ושעשועים ומלבים את פערי המעמדות בין עניים לעשירים; ועל מנהיגים הנושאים בכנפיהם תקוות והבטחות חדשות, אך מביאים איתם אכזבה ומפח נפש. מעל כל אלה מרחף כל העת גיבור משנה חמקמק: הזמן. שעון החול הולך ואוזל, רומז נגיב מחפוז בכתיבה חסכנית ואינטנסיבית. אולי מוטב להניח לעימותי העבר ולעלות על הרכבת לעתיד, בטרם יהיה מאוחר מדי? עוד שעה אחת ראה אור בערבית לראשונה ב־1982, שנים ספורות לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים וזמן לא רב לאחר ההתנקשות בנשיא סאדאת. תרגומו מתפרסם בעברית בשנת הארבעים להירצחו. נגיב מחפוז (2006-1911), יליד קהיר, הוא מגדולי הסופרים הערבים במאה העשרים. עם יצירתו הפורה והמגוונת נמנים מחזות, מאמרים, מאות סיפורים קצרים ושלושים וחמישה רומנים. ספריו תורגמו לעשרות שפות. בעברית ראו אור, בין השאר, הטרילוגיה בית בקהיר, בני שכונתנו, סמטה בקהיר, הגנב והכלבים וסיפורים אחרים, פטפוטים על הנילוס ובית הקפה שלנו. -- מאתר ההוצאה.

עותקים