המלצה על ספר "נשמות"

אחד הציטוטים החביבים עליי הוא אחת מני פניני חכמה רבות של המשורר והמחזאי האגדי טי אס אליוט -  "זמן הווה וזמן עבר שניהם אולי הווים בזמן עתיד" – הציטוט הזה תמיד הוכיח עצמו כמוצלח בהגדרת טבע חיינו וכך עשה גם אל מול ספרו החדש של רועי חן.

בכוח עטו לוקח אותנו חן אל עולמו הכמוס ביותר של גרישה בן השלושים ותשע, מובטל מוזנח שחי עם אמו, אשר מפרנסת את שניהם. כמו בסיפורים אחרים רבים , דווקא אותה דמות עלובת נפש מסתירה בנבכי ליבה סוד כאוב ונורא – סוד של זקנה ארוכה ומכת גורל חשוכת מרפא. גרישה חי בעולמנו כבר מעל לארבע מאות שנים. בכל פרק זמן, שלפי גרישה הוא בד"כ כמאה שנים, נשמתו מתגלגלת לגוף אחר – בפעם אחת הוא ילד בעיירה יהודית קטנה בפולין של תחילת המאה ה16, בפעם אחרת הוא נער יהודי ונציאני, בנו של המלווה בריבית המקומי וכך הלאה. במהלך חייו הארוכים מטייל גרישה בין ארצות ויבשות, צורות וגדלים, צבעים ומינים, וגלגולים אלה מכבידים עליו ומספיקים כדי להכריע את נפשו. הגרישה שאנו פוגשים, ובמעין קריאה כאובה ונוראה של נשמתו מספר לנו את סיפורו, לא רק שהוא מוזנח מבחוץ, אלא שגם מבפנים הוא חסר כל תקווה. כפי שהיטיבה לתאר נטלי באביט בספרה "מעיין הנצח": למוות יש מקום שמה, על הגלגל, ממש כמו ללידה".

כל הדברים הללו ועוד נחשפים אלינו מסיפורו של גרישה, אלא שאז מופיעה אמו, עולה מרוסיה שעדיין לא הסתגלה במיוחד לחיים בא"י. אמו מספרת לנו לא את סיפורו של בן אלמוות אומלל המחכה שהאל יאסוף אותו אל צרור הנשמות אלא את סיפורו של ילד שנפשו נשברה אל מול חייו והוא החל מספר לעצמו סיפורים שקשורים למציאות קשר רופף ותו לא.

כל הריקוד המרהיב הזה – שבין אם לבנה, בין עולה לארצה ומעל לכל בין הדמיון למציאות ובין התקווה לייאוש, מתרחש על הרקע המרהיב של ההיסטוריה היהודית של המאות האחרונות – מבני קהילותיהם, מנהגיהם, ההשפלות והפוגרומים שעברו ולבסוף גם התמודדותם עם הארץ המובטחת.

אותו ריקוד שמבצעת הנשמה שמתאר לנו חן הוא ריקוד שאין אדם שלא יהנה ממנו.

עילי נורני , ד'4

 הצג פריט בקטלוג הספרייה